יומני קטנטני, רק לך אני פותחת את נשמתי

מסתבר שזה כיף לדבר אתך, יומני המתוק. עולות לי תמונות מגרות מול העיניים וזה מעלה חשק סוער וסוחף להזדיין. יש לי הרגשה שאני מדברת עם אדם ואפילו שומעת שאלות שלך באיזה ארוץ מיוחד שנוצר רק ביננו. למשל, אתה רוצה לדעת מאיפה יש לי יאכטה ואיך היו הסושי. הסושי היו טעימים, במיוחד ניגרים שנראים כמו זין אדום במילון לבן, אומנם קטן אך טעים כל כך. לגבי היאכטה זה סיפור מיוחד. אני כבר שנתיים חיה ביאכטה היפה שלי, אך עדיין לא קולטת שהיא שלי עם הרהוט מעור משובח, מטבח מאובזר, מיטה בגודל קינג סייז, ג'קוזי ופלאזמה ענקית. היאכטה שלי נקראת "לבנדה", כי הכול בה לבן. דרך הגב, אני גם לבנה ממש. נולדתי ללא צבעים בגופי. עור שלי לבן, שער לבן ואפילו הריסים הערוכות שלי וגבות ממש לבנות. בילדות שלי קראו לי "בלוסנז'קה". אומרים שאנשים כמוני נולדים אחד לאלף. כשהייתי קטנה חשבתי שאני פגומה והמון אנשים פחדו אפילו להתקרב אלי. עם הזמן התחלתי להתרגל לזה שאני שונה ומיוחדת. אולי באמת נפלתי מאיזה כוכב אחר. משקלי נעצר בחמישים וגובה במטר שבעים ושלוש. לפחות בנתונים הללו אני לא חורגת.